מאמרים

מעלות הספורט

מחקרים רבים הוכיחו לאורך השנים שהפעלת הגוף (בספורט במיוחד) מיטיבה לא רק עם השרירים, הגמישות ושאר החלקים שבעולם החומר, אלא גם עם הנפש והרוח שבתוכנו. תוצאות אלה עלו ממחקרים שנערכו על ידי פלגים שנחשבים מעולם הרוח אך באותה מידה גם מעולם הרפואה ובכלל המדע. יש משהו בהפעלת הגוף אשר גורמת לנפש להכנס לתחושת כושר גם כן. עם אותה תשישות ועייפות פיזית שאחרי אימון מגיעה שלווה ורפיון פנימי בדיוק כמו זה החיצוני.

לא מדובר כאן על קסם, הדבר הרי הגיוני עד מאוד. בני האדם קיבלו גוף, וככל שהם מאמנים אותו ומפעילים אותו יותר כך גוברת השליטה באותו הגוף, וכך אותו גוף משיב באהבה והכרת תודה (גם אם הוא איננו מודע לכך). בין אם מדברים על אימונים של אייקידו, חופשות סקי מרוכזות או אימוני כדורגל מקצוענים או עם החבר'ה בשכונה. פעילות פיזית טובה לאדם. לגופו, לנפשו.

עם כל המחקרים, כל ההוכחות מהשטח ומהנייר, איך זה שאנשים בכל זאת אינם יוצאים ברצון (או אפילו במעין כפייה עצמית) אל העולם שבחוץ ועושים ספורט? ישנן סיבות רבות לתופעה זו, סיבות שלעיתים מתבססות חזק במרכז ההחלטות וכוח הרצון של בן אדם, מפריעות ומנוונות את הרצונות החיוביים אשר מביא אותו לכדי פעולה ושינוי בחייו.

אחת הסיבות המרכזיות היא חוסר אכפתיות מוחלטת של האדם כלפי גופו, ובכך גם כלפי עצמו. אנשים מגיעים למצב נפשי ירוד כזה בו הם שוכחים עד כמה תנועת וכושר הגוף חשובים להלך חייהם, ומשם המצב רק מתדרדר.

המשך מאמר